***
תחילת שנות התשעים, עלינו ארצה ואחרי מאמצים אבא מצא עבודה במקצוע שלו - טכנאי סאונד בהופעות.
אבא עובד בהופעות בכל הארץ, עם האמנים החזקים של שנות התשעים - טיפקס, דייויד ברוזה, אבי פרץ...
יום אחד הוא חוזר עם דיסק, אומר, וואו עם איזו להקה עבדתי היום, ממש מיוחדים, אין כאלה בארץ, קוראים להם סטלה מאריס!
אין לנו נגן דיסק עדיין בבית, אבא חוסך בשבילו, אבל מדי פעם כבר קונה דיסקים לאוסף העתידי.
יום אחד הוא אומר - סטלה מאריס יופיעו בכרמיאל, ואמא שלי לוקחת אותי להופעה, אני עוד קטנה יחסית, בת 9 אולי? בקושי זוכרת את ההופעה, זה היה מאוחר בערב, וממש מזמן, אבל אולי אמא שלי זוכרת יותר פרטים...'
יום אחר הוא מגיע מתלהב - את הקליפ של סטלה מאריס מראים בMTV! לא היו לנו כבלים, ולא נגן וידאו, אבל היו לאבא חברים שהקליטו בשבילו את הקליפ והלכנו לראות אותו אצלם.
סוף סוף אבא קונה נגן דיסקים והדיסק של סטלה מאריס מתנגן אצלנו כל יום. אני לומדת טקסטים, מגלה מילים חדשות בעברית שלא הכרתי, היינו סה״כ כמה שנים בארץ.
השיר האהוב על אמא שלי - "את", השיר של אבא - "שגיאה", השיר שלי - "קללת הפרעונים" וכולנו מאוהבים בשיר "לילה טוב".
אני ואבא מנגנים בבית את כל השירים, אני אקורדים ושקה ואבא עושה את הסולואים.
***
שנת 1999. אני בתיכון, בת 15, מופיעה במסיבת הסיום של בית הספר. אני מנגנת בגיטרה חשמלית שהלוו לי, כי לא היתה לי משלי, חברה שלי שרה.
שיר הפתיחה של המסיבה - "באנו לכאן" של ברוזה, שיר הסיום - "לילה טוב" של סטלה מאריס. חברות שלנו יושבות בקהל ומחכות לפזמון כדי להדליק זיקוקים בחושך כדי שיראה כמו הופעת רוק אמיתית.
אנחנו מתחילות לנגן את "לילה טוב", פתאום יש קצר, וכל הסאונד מתנתק.
איש הסאונד שעבר במסיבה עומד חסר אונים ולא יודע מה לעשות, אבא שלי שיושב בקהל קופץ ממקומו, מזיז אותו ומתחיל לסדר את הכל.
הקהל מתחיל להתפזר, אבל אנחנו חוזרות לבמה ומתחילות לנגן מהתחלה, אז מה שחצי מהאנשים הלכו.
חודש אחרי זה, ליום הולדת 16, אבא לוקח אותי לקנות לי גיטרה חשמלית - את צריכה אחת משלך הוא מחליט.
אנחנו נוסעים לחנות של ניק ופימה מסטלה מאריס ורוכשים מהם סטראט של Peavey ייצור אמריקאי. מוציא על זה סכום שהיה הון עתק בשבילנו, ניק מציע לו לקנות משהו יותר פשוט, אבל אבא מתעקש על הגיטרה הזו וניק עושה לו הנחה ענקית.
הגיטרה נשמעת מעולה עד היום, האמת אני כבר לא מנגנת, אבל בעלי לפעמים כן...
***
שנת 2007, הופעה של Deep Purple, ההופעה שאני ואבא שלי חיכינו לה כל חיינו.
עולה להקת חימום, אני ואבא חסרי סבלנות, למה צריך חימום, תנו לנו את הדבר האמיתי, אפילו לא מסתכלים על הבמה.
פתאום שומעים את האקורדים המוכרים לנו כאילו אנחנו כתבנו אותם, מסתכלים אחד על השניה וצועקים - סטלה מאריס! לא היה יכול להיות חימום טוב יותר - הופעה של שתי להקות אהובות במקום אחת!
אבא מתלהב מהסולן, אומר מי זה הסולן החדש, וואו! פתאום אני קולטת - אבא, זה רמי, אני מכירה אותו, ראיתי אותו בסבליים, הוא שר עם מטלסנט ואג'נד, סיפרתי לך! מתלהבת שסולן כל כך מעולה שכבר סימנתי לי אותו בסצינת המטאל בין כל הלהקות, עכשיו שר עם סטלה מאריס.
***
2009 - חברים שלי נוסעים ליום הסטודנט לטכניון, מופיעים אינפקטד מאשרום. משכנעים אותי לבוא איתם. אני צוחקת, נראה לכם? אני אסע מתל אביב לחיפה? בשביל אינפקטד? פתאום קולטת את סטלה מאריס בפלייר של האירוע ומיד מתהפכת - טוב תשמרו לי מקום באוטו, אני באה.
כולם באים לראות את אינפקטד ואני את סטלה. לפני ההופעה מדברת קצת עם דובי, הבסיסט, מסתבר שהוא זוכר את אבא, מספרת לאבא, הוא מתלהב שזוכרים אותו.
יום למחרת חוטפת דלקת אוזניים קשוחה שלא חולפת שבועיים, ואני רק שמחה שהיא לא התחילה יום קודם והספקתי להנות מההופעה.
***
2013 - חגיגות 20 שנה ללהקה - אני לוקחת את החבר הכי טוב שלי סשה למופע בזאפה, לכבוד המאורע, גם פאבלו מגיע לשיר.
אנחנו מצטלמים עם הלהקה, שולחת לאבא, מתבאסת שהוא לא בא איתנו, אבא צוחק - את יודעת בכמה הופעות של סטלה מאריס עבדתי? מכיר כל תו בעל פה.
***
2018 - יום הולדת של בעלי, עושה לו יום כיף, מסיימים את היום בגריי עם המופע של סטלה מנגנים זפלין. מופע מעולה, אנחנו נהנים, משכנעת את אבא שהוא חייב ללכת בהזדמנות.
והיתה הזדמנות - שניה לפני הקורונה ולפני שאבא חלה בסרטן, הלהקה הופיעה בפאב ליד כרמיאל והכל הסתדר, אבא היה פנוי באותו הערב, היה גם חבר שרצה לבוא איתו, הם הלכו לראות את ההופעה, אבא כל כך שמח ואמר שכיף ששכנעתי אותו ללכת, כי הוא לא נהנה ככה המון זמן!
***
מאז שאבא נפטר אני נמנעת מלעשות דברים שהוא היה אוהב והיינו עושים ביחד, כי הרי כבר לא יכול לעשות את זה איתי. אני לא אוכלת את העוגיות שהוא אוהב בלעדיו, לא אוכלת פטל. לא ממשיכה לקרוא את סדרת הספרים על סטרייק, כי קראנו אותם ביחד. לא רואה את הסדרה Leverage.
ו... הפסקתי להקשיב למוזיקה שהיא שלנו. הרי הוא כבר לא יכול לשמוע איתי.
אבל כשראיתי שסטלה מאריס הוציאו גרסה מחודשת לאחד השירים האהובים עלי - לא יכולתי לעמוד בפיתוי. לא הצטערתי, זה ביצוע מדהים. הביצוע הזה הציף אותי והעלה את כל הזכרונות.
***
התמונה שאני מצרפת זו התמונה עם אותה הגיטרה שאבא קנה לי ליום ההולדת אז.
עשיתי את הצילומים האלה מתוך נוסטלגיה ואבא ממש עף על התמונות.
וגם בתמונות האלה - טובי כבר בבטן שלי, רק שעוד לא ידענו מזה.
לא פלא שהילד יצא מוזיקלי ובגיל שנה שר ומנגן על כל שבא ליד.
יש לו legacy.
Yorumlar