top of page

על נרטיב שמנופובי

תמונת הסופר/ת: nataarutnataarut

נתקלתי בפרסומת הזאת (מצורף בתמונה הראשונה) והזדעזעתי.

האמת, חשבתי שבשנת 2024 אנחנו כבר מעבר לזה, אבל כנראה שלא .

איזה מן מסר זה מעביר לנשים?


התביישת לצאת מהבית ולהפגש עם חברים, כי את שמנה? - איזה מן אנשים סובבים אותך, שהם לא יקבלו אותך?

שנים של הלקאה עצמית, שהפסיקו רק כשהשלת חצי(!!!) ממשקלך?

עצוב מאוד!


אני לא מזלזלת בתחושות שלה. אני בעצמי שנים הלקאתי את עצמי, מגיד 20 ועד גיל 30 חייתי בתחושה תמידית שאני חייבת לרדת במשקל.

אבל לא משנה כמה ירדתי אף פעם זה לא הספיק לתחושה הפנימית.

למזלי עשיתי שינוי (ואני מרגישה שבזבזתי על זה עשור מחיי, ומזל שאני לא ממשיכה לחיות בתחושה הזאת).

אבל השינוי שלי בבטחון העצמי, באהבה עצמית בא מפנים ולא בחוץ וזה בכלל לא רלוונטי, איזה מידה אני או כמה אני שוקלת.


כמה נשים אני מכירה שוקלות 50-60 קילו וכועסות על עצמן, מענות את עצמן בדיאטות כסח, או באימונים מפרכים ולא הגיוניים.

כמה נשים אני מכירה שחושבות שלא ימצאו בן זוג, אם הן לא ירזו.

כמה נשים אני מכירה שלא מרשות לעצמן לקנות בגדים חדשים, כי "לא מגיע להן" עד שירזו.

כמה נשים אני מכירה שמרשות לעצמן לאכול משהו טעים רק אם הן יורידו את הקלוריות האלה באימון מוזגם.

האם זה נשמע לכם בריא??? זה לא בריא פי מליון מעודף משקל!

אין ספק שצריך לטפל בתחושות האלה, אבל צריך לטפל בזה בצורה אחרת, ולא עם דיאטה!


צריך לטפל בחברה שגורמת לנשים לשנאה עצמית, ושמכתיבה שכולנו צריכות לצאת מחדר לידה מינימום כמו קייט מידלטון.

צריך לטפל פסיכולוגית באישה שמרגישה ככה ואולי גם לבדוק דכאון אחרי לידה (אם כי אני מכירה אצל נשים את כל התחושות האלה בלי כל קשר לדכאון).

צריך לשנות את כל הנרטיב השמנופובי.

את רוצה לרדת במשקל? מותר לך. לגיטימי. אני לא אומרת לאף אחת מה לעשות עם הגוף שלה.

אבל זה בסדר גם אם את לא רוצה, או לא מצליחה, את לא צריכה להתחבא מאנשים!

את לא צריכה להתבייש! ולא להאשים את עצמך! ולא לתת לאף אחד להעיר לך על זה, זה הגוף ש-ל-ך!

ובטח שלא להעביר את המסר המזיק הזה הלאה!

ובטח שלא לנשים אחרי לידה!!!


אז אני "מחוסנת", אני לא מתרגשת מהמשקל שלי או מהמידה שלי, או מאנשים שיש להם מה להגיד. אבל מה מרגישה אותה אישה אחרי לידה, הרבה פעמים רגישה יותר מהרגיל, שתקרא את הפרסומת הזאת?

בכוונה בחרתי תמונות שלי שהן אחרי לידה ולפני שחזרתי להתאמן, פה אני בשיא המשקל שלי,(שזה סביב המאה קילו, כדי לעזור לכם לחשב את המדד הכי מיותר בעולם bmi, הגובה שלי 158) ופה אני לא בכושר בכלל, אפס חיטוב.

וזה בסדר, יצאתי החוצה (ולפעמים אפילו בלי איפור, וגם זה בסדר) ואף אחד לא מת!

ונפגשתי עם חברות ועם חברים, והלכתי לעבודה וללימודים ולקניון ולבתי קפה ואכלתי (רחמנא ליצלן!) קינוחים. וגם אז אף אחד לא מת!

אתם יודעים ממה אנשים מתים? מדכאון. ומאנורקסיה.

אבל לא מזה שחלילה ראו אישה ששוקלת מאה קילו, אני מבטיחה לכן.

אל תתנו לפרסומים מסוג זה לפגוע בכן.

רוצות להתאמן? רוצות לשמור על תזונה נכונה? רוצות לרדת כמה מידות? מבורך.

אבל לא מהסיבות הלא נכונות, תאמינו לי לשום דבר טוב זה לא מוביל.










תיוגים:

0 צפיות0 תגובות

פוסטים קשורים

הצג הכול

Yorumlar


bottom of page