הנה לכם סיפור נחמד.
בתחילת המלחמה קרה לי דבר מדהים (דבר מוזר להגיד, נכון?)
כתבתי פוסט מתוסכל על מצב העסקים הקטנים, בין היתר סיפרתי על עצמי שממצב של עבודה כל יום ותפוסה מלאה חודשיים קדימה עברתי למצב שעבדתי מתחילת המלחמה פעמים בודדות (למזלי כל זה נשאר מאחורינו, אבל חודש אוקטובר היה קשוח).
אז קודם כל מיד קיבלתי היענות מכמה לקוחות שמזמן רצו לפנות אלי, אבל דחו את את זה - חלקן לקוחות חוזרות, חלקן קבועות, חלקן חדשות לגמרי.
זה לא מובן מאליו ואני מעריכה את זה מאוד.
זה תרם לא רק לכלכלה (שלי אישית בפרט ושל המדינה בכלל), אלא גם מאוד העלה את המורל ונתן תקווה ותחושה שמישהו בכלל צריך גם את מה שאני עושה בעולם הזה.
אבל מקרה אחד ריגש אותי במיוחד.
לקוחה שבחרה להשאר בעילום שם (מתן בסתר וכל זה) רכשה ממני שתי סדנאות איפור - אחת בשבילה ואת הסדנא השניה היא רכשה כמתנה למי שאני אבחר על דעת עצמי.
בשיחה איתה בחרנו כמובן להציע את הסדנא למישהי מהדרום ומיד חשבתי על מכרה שלי שניצלה מקיבוץ בארי ופניתי אליה להציע את הסדנא.
לשמחתי הרבה, אותה בחורה קיבלה את הצעתי.
כך יצא שבגלל אילוצים אלה ואחרים זה נדחה ונדחה אבל היום סוף-סוף נפגשנו, וזו היתה סדנא מהאגדות!!
תודה לך אישה יקרה בעילום שם על נדיבותך.
תודה לך אסיא מהממת על סדנא שהיה לי הכי כיף בעולם להעביר, נראה לי אני נהניתי יותר ממך!
Asya Greenberg
ועל זה שאישרת לי לספר את הסיפור הזה!
את כל כך יפה שלא הצלחתי לבחור תמונה אחת!
ואני מרגישה זכות גדולה שניתנה לי לשמח אנשים בדרך שלי.
Comments