איך הכל התחיל...

היום בבוקר התעוררתי עם מצב רוח כזה שיש חשק לקנות מוצרים חדשים, לנסות, להריח, למרוח, למשש. אני בטוחה שרובכם, או לפחות רובכן, מכירים/ות את ההרגשה. אז בשבת החנויות סגורות, לכן נכנסתי לאינטרנט, כדי לראות מה אני יכולה לרכוש, כדי לספק את החשק המידי. ופתאום הבנתי שפחות בא לי לרכוש. אלא בא לי לחלוק עם העולם איך הכל התחיל בשבילי לראשונה.

רק בבוקר פרסמתי זכרון מלפני שנתיים, מהרגע שהתחלתי ללמוד אצל ירין. אבל בפועל זה הרי לא התחיל אז. וזה לא התחיל אפילו בגיל 14, כשהתחלתי להתאפר באופן קבוע.

הכל תמיד מתחיל מהדברים הקטנים, שאנחנו לא תמיד מייחסים להם חשיבות.

אז היום שזה באמת התחיל בשבילי היה ב6.3.1993. זה היום שיצא לאור מגזין "לאישה" עם מלכת היופי דאז על השער - יאנה חודירקר. אמא שלי קנתה את המגזין וברגע שראיתי את השער, לא יכולתי להסיר ממנה את העיניים. השפתיים שלה, התלתלים, הכתר המנצנץ. ביקשתי מאמא שלי את המגזין, גזרתי ממנו את כל התמונות של יאנה שהיו שם ותליתי אותם על הקיר. אמא שלי עוד צחקה שזה כל כך מושך אותי שבטח אהיה דוגמנית כשאהיה גדולה. אז דוגמנית לא יצאה ממני, אבל בסוף התברגתי לעולם האופנה בצורה אחרת.

אבל באותו הזמן עוד משהו תפס את מבטי במגזין וזה היה מדור האיפור והטיפוח שבו היו סקירות של המוצרים הקוסמטיים החדשים בשוק. לא הבנתי מילה ממה שכתוב שם, אבל כל התמונות של הצנצנות והבקבוקונים פשוט משכו אותי כמו מגנט. התמונות האלה נתנו לי תחושה של נקיון ויופי מצד אחד, ומצד שני הרגשתי שזה כל כך רחוק ולא ניתן להשגה, בכל אופן בשבילי. מאז לא פספסתי את המדור באף מגזין שאמא שלי רכשה.

סביב גיל 11, התחפשנו עם חברות בפורים (הזכרון למה התחפשנו נמחק לי לגמרי) ואמא של אחת החברות איפרה אותנו. חזרתי הביתה בשיא ההתלהבות וסיפרתי לאמא שלי איך האמא של החברה ההיא מאפרת מדהים ושהיא צריכה לעסוק בזה באופן מקצועי. אז לראשונה שמעתי מאמא שלי את המושג מאפרת. אמא גם ברוב חמלתה חסכה ממני את האמת העצובה על האיפור שלה שהיה מזעזע, ושהאמא הזו של החברה בטח שלא צריכה להתעסק בזה באופן מקצועי את זה הבנתי כמה שנים אחרי זה בכוחות עצמי

בגיל 12, לבת מצווה שלי, סביר להניח שקיבלתי הרבה מתנות. אבל מהם אני זוכרת רק את המתנה של אמא - הבושם של MAX Factor - Le Jardin. חיפשתי אותו שנים אחרי זה (לפני עידן האינטרנט, כמובן). פעם אחת בתקופת עבודתי בבית מלון, הרגשתי את הריח של הבושם על אחת התיירות מצרפת וממש היתה לי סחרחורת מהזכרונות שהציפו אותי בבת אחת. האמת אני בקושי זוכרת את הריח, זה היה כנראה משהו פרחוני. אבל אני מאמינה שאם אריח אותו עכשיו - אזהה אותו תוך שניה. אולי אני צריכה להשיג לי אחת כזה, ולו רק למזכרת. כי הרי זה היה החפץ הראשון ששייך לעולם הטיפוח והביוטי שקיבלתי.

הזכרון הבא שלי - מיום הולדתי ה-13. הורי הביאו לי כסף במתנה, סביב ה150 שח, סכום ענק לאותה תקופה ועוד בשביל עולים חדשים. הסכום היה מיועד לקניית בגד ים עליו חפרתי להורי במשך חודשים. אני קצת נבוכה לספר, אבל זה היה בגד ים של Baywatch. כן, כן, Baywatch הסדרה. הייתי מעריצה של הסדרה יחד עם כל השכבה שלנו ובאותו קיץ הביאו לארץ בגדי ים מקוריים שלהם עם הסמל הצהוב! את הבגד ים הזה בסוף לא קניתי. הוא היה ביקיני ואני רציתי את ה"אמיתי" השלם של פאמלה אנדרסון. הביקיני היה נראה לי לא מספיק אותנטי. אבל את היום עצמו אני זוכרת ממש עד הפרטים הקטנים. לבשתי שמלה חגיגית, וגרביונים (גרביונים? בישראל? ב31 ליולי? למה????). את הבגד ים מדדתי מעל הגרביון והתבשלתי מחום בתאי המדידה!). הסתובבתי במשביר לצרכן, כי זו היתה האופציה היחידה בכרמיאל של שנת 1996, שם גרתי באותה תקופה, והרגשתי נורא חשובה ובוגרת, הרי זו פעם ראשונה שאני עושה שופינג לבד! אגב עד היום אני הכי אוהבת לעשות שופינג לבד. זה כיף גם עם חברות או עם אמא, אבל לבד הכי הכי כיף. אז כמו שאמרתי את הבגד ים לא קניתי, אבל פתאום נתקלתי במדף של הדאודורנטים והעין שלי נתפסה בדאודורנט ספציפי - Anais Anais של Cacharel. לא יודעת מה משך אותי בעיצוב שלהם, אבל פתאום שוב הרגשתי את התחושה הזאת של משהו רחוק ולא ניתן להשגה, כמו שהיתה לי כשקראתי את מדור הטיפוח ב"לאישה". לקח לי רגע להבין שהנה זה על המדף, והנה הכסף אצלי ביד, וזה אומר שזה כן ניתן להשגה עכשיו ברגע זה. הסיפוק הזה מהקניה זכור לי עד היום (וככה הופכים למכורי קניות, אם היה לכם ספק .

אגב אם כבר מדברים על פאמלה, הטיפ הראשון על איפור שקראתי אי פעם זה היה הטיפ שלה שפורסם ב"ראש1" - על מנת להפוך את השפתיים לחושניות, יש לתחום אותן עם עפרון כהה ועל השפתיים להניח שפתון בהיר. שנות ה-90, נו מה

בגיל 14 ביקשתי מאמא שלי שתלמד אותי להתאפר. היא עשתה זאת ברצון, הרשתה לי להשתמש באיפור שלה ואפילו נתנה לי את אחד השפתונים שלה - שפתון של Lancome (מס' 261 שהפסיקו לייצר איזה שנתיים אחרי זה ועד היום לא מצאתי לו תחליף. בעצם אולי היום כבר לא צריך תחליף :)). השפתון הראשון שהיא קנתה לי אישית היה של Avon. וכשעזבתי את הבית בגיל 15 כדי ללמוד בפנימיה עם חברותי, קיבלתי ממנה סט של ברברה וולף? זוכרות כאלה? המתנה המושלמת לכל טינייג'רית של שנות ה-90. לי היה סט בצורת לב שנפתח לעוד מלא לבבות עם צלליות, שפתונים ומה לא.

הזכרון האחרון מאותה תקופה זה כבר בגיל 17. אני בפנימייה, מתאפרת מול המראה, מתכוננת לדייט. ופתאום שומעת את אחת השותפות שלי לחדר אומרת - "נטשקה, את כל כך יפה!". וחברה אחרת ממשיכה - "כשאת מתאפרת, התהליך הזה פשוט ממגנט". וזה בדיוק היה הרגע שבו הבנתי שאני רוצה להיות מאפרת.

נדמה שהזכרונות האלה כל כך קטנים ולא משמעותיים. אבי הרי בסופו של דבר אלה בדיוק הדברים שהובילו אותי במהלך חיי למקום שאני נמצאת בו כרגע.

מקווה שזה היה מעניין ושמתי גם כמה אילוסטרציות, שיזכירו לכם את אותה התקופה.